בשום פנים ואופן

אקנה, פצעונים, חצ'קונים. תקראו להם איך שתקראו: העיקר להפטר מהם. איך עושים את זה?

ד"ר ריאד קאסם, מומחה לרפואת עור ומין במאוחדת ובמרכז רפואי שיבא תל השומר

אקנה, המכונה פצעי בגרות או חצ’קונים, היא מחלה שכיחה שכ-80% מהאוכלוסייה סובלת ממנה בשלבים שונים של החיים. הפצעים שנוצרים בגללה מופיעים בדרך כלל בעור הפנים, אך לעתים קרובות גם בכתפיים, בגב ובחזה. ככל שהפצעים מודלקים יותר ומספרם גדול יותר כך עולה הסיכוי להיווצרות צלקות וכתמים לאחר ריפויים.

החומרה וצורות הביטוי של האקנה שונות מאחד לשני, ומשתנות עם הגיל. בדרך כלל אקנה מופיעה בגיל ההתבגרות, ודועכת מעצמה עד גיל 25-23. המחלה חמורה יותר אצל גברים, אך נוטה להימשך יותר זמן אצל נשים – אפילו עד גיל ארבעים.

אקנה

איך זה קורה?

פצעי האקנה נוצרים עקב הפרעה בפעילות בלוטות החלב בעור. בלוטות המפרישות חומר שומני, המכונה חלב, שתפקידו לשמן את העור. הבלוטות נפתחות לתוך זקיקי השערות, שדרכם מופרש החלב לפני העור. בגיל ההתבגרות עולה כמות ההורמונים בגוף, ועקב כך נוצרת הפרשת יתר של חלב בתוך הבלוטות. זקיק השערה, שדרכו מופרש החלב, נסתם לעתים – ואז החלב הרב מצטבר בבלוטה ומספק סביבה מושלמת להתרבות של חיידק הנקרא פרופיוניבקטריום אקנה. בתגובה לנוכחות החיידק מתפתחת תגובה דלקתית, היוצרת את הפצע המוכר והשנוא.
קיימים שני סוגים של פצעי אקנה: סגור, הנקרא “פקק לבן” (White Comedo); ופתוח, הנקרא “פקק שחור” (Black Comedo). פתיחה של הפצע גורמת להפרשת החומרים והחיידקים, שמזהמת את העור הסמוך וגוררת תגובה דלקתית.

למי זה קורה?

הגורם המדויק להיווצרות אקנה אינו ידוע, ולא ברור בדיוק מדוע אנשים מסוימים סובלים מהבעיה יותר מאחרים. עם זאת, ידוע כי לאקנה גורמים תורשתיים – כך שיש סיכוי סביר כי ילד שאחד מהוריו סבל מאקנה יסבול גם הוא מהבעיה. על המחלה משפיעה גם פעילות הורמונלית ערה, שגורמת ליצירת יתר של הורמונים גבריים – אצל בנים ובנות כאחד.

קיימים כמה גורמים שעלולים להחמיר את האקנה:

מתח נפשי – במיוחד מתח חמור ומתמשך. מסיבה זו מחמירה המחלה לא פעם לפני בחינות או אירועים אחרים המלווים במועקה ובמתח.תכשירים קוסמטיים לא מתאימים – תכשירים מסוימים מפריעים לתהליך ההתקרנות של העור (התהליך הטבעי של נשירת תאי העור המתים), ועקב כך נוצר “פקק” שסותם את בלוטת החלב – דבר שעלול לתרום להופעת האקנה.
מזון שמן – במקרים מסוימים מאכלים עתירי שומן, כמו פיצוחים או שוקולד, עלולים להחמיר את האקנה.

מה עושים?

מחלת האקנה אינה חולפת תמיד מעצמה, ויכולה להימשך גם לאחר גיל ההתבגרות. טיפול נכון בבעיה, המותאם לחומרתה, יפחית באופן משמעותי את הסבל ואת הפגיעה האסתטית וימנע התפתחות צלקות.

הטיפול באקנה מכוון כנגד הגורמים השונים למחלה: חוסר יציבות הורמונלית, הפרשת שומנים יתרה מבלוטות החלב, תאי העור המתים המביאים לסתימת הנקבוביות והחיידקים המתרבים בזקיקי השיער הסתומים.

עם התפרצות האקנה רצוי להתייעץ עם רופא עור, כדי לאבחן את סוג האקנה, את חומרתה ואת הטיפול הרצוי בה. הטיפול המקובל באקנה קלה ובינונית מתבצע בעזרת כמה סוגי תכשירים לשימוש חיצוני: תכשירים המכילים אנטיביוטיקה או נוגדי דלקת ממשפחת הבנזויל פראוקסיד, שמטפלים בדלקת המקומית ומשמידים את החיידקים המצטברים בפצעים; ותכשירים המבוססים על נגזרת של ויטמין A, המקלפים את השכבות העליונות של העור, מביאים לצמיחה תקינה של תאי העור ומונעים היווצרות של פקקים שחורים או לבנים. פעמים רבות הטיפול משלב שימוש בכמה תכשירים.

אם פצעי בגרות הם בדרגה בינונית או קשה ואינם מגיבים לטיפול המקומי, כדאי לשקול טיפול בתרופות הנלקחות דרך הפה. תרופות אלה מבוססות בדרך כלל על אנטיביוטיקה – בעיקר ממשפחת הטטראציקלינים, אך גם סוגים אחרים. אצל מטופלות הסובלות מהפרעות הורמונליות אפשר להיעזר בחלק מהמקרים בגלולות מסוימות למניעת היריון, שיחד עם ויסות ההפרעה ההורמונלית גורמות להטבה במצב האקנה. 

כשהאקנה בדרגה חמורה שבה יש חשש להצטלקות, או כשהיא אינה מגיבה לטיפולים אחרים, רצוי לטפל בה באמצעות רואקוטן (Roaccutane). תרופה זו, שמקורה בוויטמין A, גורמת להקטנת בלוטות החלב – המורחבות אצל הסובלים מאקנה קשה – וכן לוויסות תהליך ההתקרנות של העור, ובכך מביאה לשיפור משמעותי גם במצבים הקשים ביותר. תופעות הלוואי השכיחות של הטיפול ברואקוטן הן יובש וקילוף עור סביב השפתיים והציפורניים. לעתים נדירות יש גם הפרעה בתפקודי הכבד ושומנים בדם, אך תופעות אלה חולפות עם גמר הטיפול. בזמן נטילת התרופה מומלץ לבדוק את רמת השומנים בדם ואת תפקודי הכבד, וכמו כן אסור להיכנס להיריון בחודש הראשון שלאחר סיום הטיפול.

לאחרונה מוצעים גם טיפולים באמצעות קרני אור ולייזר. מדובר בטיפולים מהירים יחסית, שבהם הקרניים מחסלות את החיידקים שבפצעים ומווסתות את הדלקת – וכך מובילות לשיפור המצב. יש מה לעשות, אל ייאוש : ).