למה אנחנו טועים?

הכירו את ההטיות הקוגניטיביות שלפיהן אנחנו מבנים את המציאות ומקבלים החלטות: איך הן מביאות אותנו לטעות – ואילו תועלות הן מביאות לנו למרות זאת?

גילי דדון-רווה, פסיכולוגית קלינית, רכזת בריאות הנפש במרחב התקווה, מאוחדת

במהלך כל יום אנו נדרשים לקבל כמות אדירה של החלטות. חלקן נעשות מבלי להקדיש להחלטה אפילו שנייה של מחשבה. בעת לחץ, במצבי חירום או כאשר אנו עומדים בפני אי וודאות, בהעדר נתונים לקבלת ההחלטה, היכולת המוחית הנפלאה הזו מצילה אותנו. מנגד, לעיתים היא גם גובה מחיר –הטיות קוגניטיביות, טעויות שיטתיות בתפיסה, בזיכרון או בחשיבה שמביאות לקבלת החלטות מוטעית. הורד

חשבו על המוח האנושי כמחשב: לא ייתכן שכל הנתונים שאספנו במהלך חיינו, כל גירוי, זיכרון או מסקנה יישמרו על הדסקטופ. בדומה למה שקורה למחשב, עבודת החשיבה תעשה איטית ומסורבלת. הפתרון הוא תיוג וסיווג המידע לתיקיות ויצירת “קיצורי דרך”. במקרה צורך, ברמז קל, המוח ישתמש בכללי אצבע המכונים “יוריסטיקות” לשליפת המידע הרלוונטי . 

כהנמן וטברסקי, צמד זוכי הנובל הישראלים, טוענים כי התבססות על יוריסטיקות היא דרך טובה והגיונית לפעול, מעין ניהול סיכונים שהמוח שלנו למד לעשות כדי לאזן בין הצורך להגיע להחלטות מהירות ובין הרצון לצמצם את הטעויות בתהליך. בדרך כלל, חשוב לומר, מובילים “קיצורי הדרך” הללו להחלטות מספקות, התואמות את הצרכים והעובדות, אך כאמור לא אחת הם עלולים לגרום לטעויות, וכדאי להיות מודעים לכך. 

דרך טובה להבין את זה היא להכיר את אחת היוריסטיקות הנפוצות: הסטריאוטיפ , באמצעות ארגון ידע שנצבר על קבוצה או קטגוריה חברתית בתבנית מכלילה, המוח מגבש רושם ראשוני מהיר כלפי אדם או נושא ובוחר כיצד לנהוג מולו. מדובר באמצעי יעיל ומהיר לניתוח מצבים חברתיים – אך מאחר והתבנית עיוורת לפרטים ומבוססת לא פעם על ידע חלקי או לא נכון , קל לראות איך אנחנו עלולים לטעות ולפספס אנשים מצוינים בגלל חשיבה סטריאוטיפית . 

הנה עוד הטיות קוגניטיביות רווחות:

הטיית הקשב הסלקטיבי, או הטיית הזמינות: סינון מידע סלקטיבי והתמקדות בפריטים הזמינים והבולטים לעין אף על פי שהנתונים הנדרשים להחלטה, מצויים בהישג ידנו. לדוגמה התמקדות בשלט מבצע גדול בסופר על פני השוואת מחירים.

אפקט זיגריירניק: הנטייה לזכור טוב יותר משימות עד לרגע שהשלמת אותם. למשל, תלמידים שזוכרים את החומר שלמדו למבחן רק עד הרגע בו הגישו את המבחן. 

הטיית העיגון: אומרים שאין הזדמנות שנייה לעשות רושם ראשוני, מסתבר שנכון, המידע הראשוני שאנו מקבלים, משמש לנו כעוגן ומקבע את דרך החשיבה שלנו על הנושא או האדם.

הטיית התוצאה: אנו נוטים לשפוט תהליך על פי התוצאה שהתקבלה – השורה התחתונה. כך למשל, הורים נוטים (יתר על המידה) להעריך את ילדיהם לפי תוצאות המבחנים שלהם ולא לפי מידת ההשקעה או איכות הלמידה שלהם.

הטיית האישור: אנו מייחסים חשיבות גדולה יותר לממצאים אשר תומכים בהשערה מסוימת שלנו ונוטים להתעלם מממצאים שמתנגדים לה. את זה אנחנו יכולים לפגוש בכל וויכוח פוליטי, כאשר כל צד מפרש את המציאות כמחזקת את התפיסה שלו. 

הטיית הייצוג: הנטייה להעריך יותר את מה שמוצג במילים ובטון חיוביים מאשר את מה שמוצג במילים בעלות גוון שלילי. לדוגמה, אנשים ייטו לענות בצורה שונה על השאלה “האם תסכים להכניס לשימוש תרופה ניסיונית, על אף שבסופו של דבר היא לא תמנע את מותם של 40% מהחולים?” או “האם תסכים לעשות שימוש בתרופה ניסיונית שיכולה להציל את חייהם של 60% מהחולים?”

הטיית הסיבתיות: הנטייה שלנו לייחס סיבתיות לדברים הנגרמים בסמיכות זמנים זה לזה. אנחנו נוטים, לא פעם, להבין את הסיבתיות לדברים דרך ציר הזמן. אם משהו קרה לפני משהו הוא ככל הנראה גורם לו. לפעמים זה נכון ולפעמים לא, אבל בהרבה מקרים זה מקדם אותנו ועוזר לנו להבין את העולם סביבנו. 

דיסוננס קוגניטיבי: המוח האנושי מאוד אוהב עקביות והמשכיות וסולד מקונפליקטים וקטיעה ברצף. במקרה של סתירה בין מה שידוע לנו, או שאנו מאמינים בו לבין המציאות הממשית, נוטה המוח לשמור על ההמשכיות הפנימית על חשבון המציאות החיצונית; להתעלם מעובדות מסוימות, להדגיש עובדות שוליות ולהפוך עולמות כדי להמשיך ולדבוק בדעתו. הנה שתי דוגמאות להשפעת הצורך בהמשכיות קוגניטיבית : 

• נבואה שמגשימה את עצמה- כאשר הציפיות שלנו מביאות לשינוי. אין כאן מיסטיקה, זה קורה כי אנחנו נשקיע ונפעל כדי לממש את אותן ציפיות. אם מספרים למורה שתלמידים מסוימים (שנבחרו באקראי לחלוטין) הם טובים וחכמים יותר מאחרים, התלמידים האלה אכן יקבלו ציונים טובים יותר. המורה תתאמץ ותשקיע כדי להביא את ביצועיו של התלמיד קרוב יותר אל תמונת העולם שלה, בכדי לשמור על המשכיות המחשבה. לזה קוראים אפקט פיגמליון.

• אפקט ההילה: כאשר תכונה או מאפיין בודד מגדירים את תפיסתנו הכוללת את האדם. אנו נוטים לקחת תכונות חיוביות מסוג אחד ולהסיק מהן תכונות חיוביות אחרות ובכך ליצור רצף קוגניטיבי אחיד למשל, חלוק הרופא יביא להסקת רצף תכונות כחוכמה, טוב לב ואלטרואיזם. 

אז הנה. אלה הם “מנגנוני הטעות” שלנו: ההסבר לכל הפעמים שבהן לא החלטנו נכון. האם הטיות קוגניטיביות טובות לנו? כן, כי הן חסכוניות בזמן ובמשאבים. האם ניתן לסמוך עליהן? לא, לא ממש. הרבה פעמים המרכיבים הלא מודעים שלנו “חוגגים” שם ואנחנו עלולים לפספס בגדול. האם אפשר להימנע מהן? זהו, שלא. הן פשוט שם, עולות מעצמן, לפעמים בידיעתנו ולפעמים מגיעות בהיחבא. אנחנו יכולים להיות מודעים אליהן יותר, לפעמים נוכל אפילו לנצל אותן לטובתנו; אבל בעיקר, אנחנו צריכים להכיר בנוכחות שלהן ולהבין שככה זה. לפעמים נחליט נכון ולפעמים נטעה. אנחנו אנשים, אתם יודעים 🙂