הנפש על כף המאזניים

אדם מטבעו חותר ליציבות פנימית, לאיזון. אלה הם אבני הבסיס לאיכות החיים שלנו

קרן פטל, פסיכולוגית קלינית, מנהלת מרפאת ברה"ן, מרפאת שפרינצק, ת"א

המילה היוונית הומיאוסטזיס מתארת את נטייתם של אורגניזמים – ובכללם בני האדם – לשמור על יציבות פנימית במצבים של שינויים או לחצים סביבתיים, יציבות שמושגת בעזרת מנגנוני האיזון בקרבנו. אין ספק: האיזון הוא אחד המנגנונים החשובים ביותר בכל מערכת – מערכות גופניות, פנימיות, בינאישיות, ארגוניות, כספיות ותרבותיות. האיזון נותן לכל מערכת להביא את החלקים השונים שבה ולהגיע למצב של ביטוי בצורה נכונה כלפי פנים וכלפי חוץ. משום כך, בטבענו אנו מבקשים ומייחלים להומיאוסטזיס. דיכאון

על פי רוב, מלאכת האיזון בקרבנו מתחוללת באופן אוטומטי ואף לא מודע. כך, למשל, מתאזנת בגוף כל הזמן כמויות הסוכר בדם. שינוי או הפרעה במנגנוני הוויסות יכולים לגרום למחלה או התערבות רפואית –וכתוצאה נצטרך להפחית או להחסיר מחומרים מסוימים בגוף. גם בתחום האכילה והשינה אנו מנסים ליצור איזון, כי אנו יודעים מה משמעותו של לילה ללא שינה או יום ללא אוכל. במקרה זה, יש לנו יותר השפעה על ויסות ואיזון מנגנונים אלו. אנחנו שואפים לאזן גם בין הגוף לנפש – בין התחושות הגופניות והתפקוד הגופני לבין המחשבות, הרצונות, והרגשות שלנו. כאשר יש פערים גדולים בין הנפש לגוף יכולים להיווצר קשיים גופנים שונים.

החתירה לאיזון פנימי

מבחינה נפשית אנחנו שואפים להגיע לאיזון נכון בין הרצונות, בין הרגשות, ובין העשייה ואפילו הדיבור. אנחנו שואפים להיות מאוזנים ומחוברים. וכך, אם לפרט ישנו רגש מסוים כלפי מישהו, הדבר מתבטא על פי רוב ברצון שהעשייה וההתנהגות כלפיו תבטא רגש, התנהגות ודיבור תואמים. קיים אצלנו רצון וצורך תמידי, להיות מסונכרנים ומחוברים לעשייה ולהבעה נכונה של עצמינו. כל שינוי במכוונות הזו יכול להביא לתחושה של סבל ומצוקה.

כאשר אני אוהבת משהו (או מישהו), ולא יכולה להביע או לממש את האהבה הזאת, אני אחווה מצוקה שנובעת בשל הצורך להסתיר רגש או בשל אי מימושו. גם ביטוי לא מתאים של רצונות ורגשות יכול להביא למצוקה נפשית ולתגובות קשות מהסביבה. למשל ביטוי של רגשות כעס בצורה לא מתאימה. בשל כך, כולנו נמצאים (או שואפים להיות), בהומיאוסטזיס עם הסביבה הפנימית והחיצונית, ובמודע או שלא במודע עלינו לדאוג ליצירת יחסים מאוזנים בינינו לבין הסביבה בכדי להרגיש שלמים, בריאים ובעלי יכולת.

שיווי משקל עם הסביבה

בתוך שיקולי האיזון חשובה מאוד הסביבה בה הפרט נמצא: הסביבה החברתית והתרבותית. בתוך אותה סביבה אנחנו חותרים לאיזון בין בית לעבודה, איזון בין קודש לחול, בין עשייה למנוחה, בין גשמיות לרוחניות, בין בילוי ללמידה ובין נתינה לקבלה. כל אדם, בכל גיל ובכל חברה נדרש לאיזון המתאים בין סבך של קצוות וקטבים מנוגדים המושכים כל אחד לכיוונו. האיזון אינה מלאכה חד פעמית, היא מלאכה מתמשכת, רציפה ומשתנה לאורך זמן, ומשום שהאיזון הוא אינדיווידואלי, אין איזון שהוא אידיאלי- ומתאים לכול.

איזון ונשימות

אחת הדרכים שיש בידנו להשיג איזון טוב יותר היא על פי תורת הנשימות של היוגה: לפיה, אפילו הנשימה שלנו אינה אחידה ואינה יציבה לאורך היום וגם אותה עלינו לחתור לאזן. תורת היוגה מלמדת כי נשימה מנחיר ימין היא נשימה חמה בעלת מהות שמשית; לעומתה נשימה מנחיר שמאל היא נשימה ירחית במהותה ומקררת. וכך, אנו יכולים לשפר את האיזון דרך נשימה שבה מתרגלים נשימת נחיריים מתחלפת. שאיפה פנימה על ידי נחיר שמאל (כאשר נחיר ימין מוחזק סתום) והוצאת אוויר החוצה בעזרת נחיר ימין. ומיד לאחר מכן -להחליף: שאיפה פנימה על ידי נחיר ימין והוצאת אוויר על ידי נחיר שמאל, וכך הלאה למשך מספר דקות. נסו את זה בעצמכם; זוהי התחלה מצוינת לדרך שבה נעניק תשומת לב לכל לפערים ולחוסר האיזון שאנו חווים, וננסה לתקן אותם.